“גם לחיות בשקט ושלווה יכול להיות הישג”
חי לוגסי וד”ר יפעת וינשטיין זהר קוראים לשיטה שלהם לגמילה מפסיביות ולהשגת מטרות “פסיכולוגיה הישגית”, על אף שהם לא פסיכולוגים וגם לא מתיימרים להיות. כעת הם מסבירים איך היא עובדת, ומגלים מה יגידו לאדם שלא רץ דקה בחייו ורוצה להתחרות באיש הברזל.
מתוך : Ynet | מור שמעוני | פורסם: 15.11.21 | 14:30
חי לוגסי היה יכול להיות דוגמן הפוסטר של הצלחה ישראלית, עם קריירה צבאית מוצלחת החל מ-1994: בהתחלה בתפקיד לוחם במערך הנ”מ של חיל האוויר ולאחר מכן בתפקידי פיקוד, לימודי תקשורת ומעבר ליחידת דובר צה”ל, שם מילא שורה של תפקידים משמעותיים, בהם מפקד בית הספר הצבאי לתקשורת, דוברו של רא”ל גדי איזנקוט כשהיה מפקד פיקוד הצפון וראש ענף מבצעים ביחידת דובר צה”ל. בתפקידו האחרון שימש דובר חיל האוויר.
הוא השתחרר בדרגת סא”ל. עם פרישתו מצה”ל שימש לוגסי יועץ תקשורת בפוליטיקה. הוא היה דוברו של ראש הממשלה, נפתלי בנט, כשזה היה שר החינוך. תפקידו האחרון בתקשורת היה יוצא דופן, כשב-2018 מונה ליועץ התקשורת הראשון של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות. בין לבין הוא התחתן עם גיתית ונולדו להם שתי בנות.
(צילום: גיל טרנוס)
עם השנים הוסיף לעצמו תארים כמו מרתוניסט, טריאתלט ו”איש הברזל” (טריאתלון ארוך יותר ומפרך במיוחד). שום דבר במסלול הבטוח והמוצלח הזה לא הכין אותו למשבר של חייו. “אחרי שפרשתי מהצבא חשבנו, אשתי ואני, שמכאן החיים יכולים רק להשתפר”, הוא משחזר, “אבל החיים לקחו אותנו למקום אחר לגמרי”.
כשלוגסי היה עם השר דאז בנט, אשתו לקתה בדיכאון. “אי אפשר לדעת מה היה הטריגר, וזה גם לא באמת משנה. זה היה המצב. עד אז הייתי קונטרול פריק, בצבא וגם אחריו הייתי בשליטה על הכול. פתאום מצאתי את עצמי במצב שבו אין שליטה כמעט על כלום. זה מאבק יומיומי. אתה כל פעם עושה מעשים ואתה חושב שאתה מתקדם, אבל כל יום צריך להתחיל מחדש. להבדיל, זה כמו בסרט ’50 דייטים ראשונים'”.
לוגסי נאלץ להודיע לבנט שעליו לפרוש ולהקדיש את עצמו לטיפול באשתו ובשאר בנות המשפחה. בשלב מסוים, לדבריו, “המצב שלה השתפר, חשבנו שעלינו על הגל, שעברנו את זה. יצאתי שוב לדרך וקיבלתי את התפקיד כיועץ התקשורת של אסתר חיות. התחלתי תהליך מדהים, קשה ומאתגר. אבל אז למדנו שלדיכאון חוקים משלו. אחרי כמה חודשים גילינו שאנחנו ממש לא אחרי זה. זאת הייתה רגיעה קלה, ושוב מצאנו את עצמנו באותו מצב. פעם נוספת לא הגעתי לקו הסיום והודעתי לחיות שאני נאלץ לפרוש”.
לשנה שבאה לאחר מכן הוא קורא “השנה של חיי”. לוגסי ניגש להגשים חלום ישן והלך ללמוד NLP – שיטת טיפול חדשה יחסית ולא מדעית, שמטרתה שינוי ושיפור עצמי. את הלימודים הוא בחר לעשות אצל ד”ר יפעת וינשטיין-זהר. המפגש הזה שינה, פעם נוספת, את חייו. החיבור בין השניים הוליד את מה שהם מכנים “הפסיכולוגיה ההישגית” – AP) Achievement Psychology).
(צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
הנחת היסוד של השיטה היא שכולנו רוצים לשנות משהו. לרדת, לתקן, לשפץ, להחליף, לבנות, לפרק, לעזוב, לחבור – כל אחד ורצונותיו. המרחב שלנו מלא במאמנים, מנטורים, קואוצ’רים ועוד בעלי תארים שונים ומשונים, שכולם מציעים להניע אותנו לעשות את כל זה. אז מה הופך בעיני לוגסי ו-וינשטיין-זהר את השיטה שלהם ל”פסיכולוגיה”? מה מציעה השיטה של השניים, בשונה משיטות אחרות? במה תורם עברו של לוגסי לפיתוח השיטה? והאם כולנו באמת צריכים להגיע להישגים בחיים?
12 חוקים, שלושה מימדים
מיכל, אם יחידנית בת 54, רצתה במשך שנים לשפץ את ביתה. היא דיברה על זה כמעט בכל הזדמנות, אבל שום דבר לא באמת קרה. ולא שלמיכל היה חסר משהו. היא אישה קרייריסטית, שעובדת במשרה נחשבת ומגדלת לבדה את ילדיה, אבל את שיפוץ הבית שכל כך רצתה היא לא הצליחה לשים במקום גבוה בסדר העדיפויות. כשנשאלה מה מונע בעדה להתפנות לכך, ענתה: “החיים”.
מיכל הצטרפה לתוכנית “השנה של חייך” של לוגסי ו-וינשטיין-זהר. “משבוע לשבוע היא החלה לתקתק דברים. במפגש הסיום שערכנו, היא התנצלה על הרעש של השיפוצניקים ברקע”. התוכנית של הצמד היא מעין “12 הצעדים” של גמילה מחוסר מעש ומפסיביות. התוכנית מבקשת “להעניק למשתתפיה דחיפה ראשונית, מוטיבציה, כלים וידע, ולייצר סביבה תומכת, מוכוונת מטרה ומעצימה למשתתפיה”, כפי שמציינים לוגסי ו-וינשטיין-זהר.
התוכנית בנויה בהתאמה ל-2021, פוסט התפרצות הקורונה, כשרבים מאיתנו רוצים אומנם להצליח ולהשיג, אבל אם אפשר, שזה יגיע במשלוח. המשתתפים מקבלים לבתיהם ערכה אישית עד לפתח דלתם, הדרכות וידאו שבועיות, אזור אישי באתר ובו הדרכות מפורטות להתקדמות שבועית אישית, וכמובן ליווי ומענה יומיומי על ידי מה ששני מייסדי התוכנית קוראים “אקסלרייטורים”, שהם למעשה מאמנים מקצועיים מבית הפסיכולוגיה ההישגית. במילים אחרות, אנשים שיחזיקו אתכם באוזן ויגידו לכם “קדימה! לעבודה!”.
המודל של לוגסי ו-וינשטיין זהר מורכב מ-12 חוקים, המחולקים לשלושה ממדים – ממד ה”יציאה לדרך”, ממד “מבוך המכשולים” וממד “היהלום”. בסיום שלושת השלבים אמור האדם להגיע למימוש ההישג שהציב לעצמו כמטרה בתחילת הדרך.
רובנו יודעים מה אנחנו רוצים להשיג, וגם מה אנחנו צריכים לעשות כדי להשיג זאת. לדוגמה, להתקשר לקבלן שיפוצים. למה צריך תוכנית כמו שלכם?
וינשטיין-זהר: “רוב האנשים יודעים גם יודעים מה הבעיה שלהם ומה צריך לעשות. ובכל זאת, הרבה פעמים הם תקועים. אנחנו מצליחים להעביר אדם ממרחב של בעיה למרחב של להשיג”.
(צילום: מאור מויאל)
לוגסי: “אם נשאל כל אחד מה הבעיה שלו, נגלה שיש לנו דוקטורט בבעיות שלנו. כששואלים מישהו למה אתה לא עושה ספורט, הוא בדרך כלל יודע להסביר את הסיבות לכך. ועדיין, יש את קו פרשת המים בין הבעיה לבין התחלה של תנועה, והקו הזה הוא לפעמים קודם כל להגדיר לעצמך מה אתה רוצה. מה המטרה שלך”.
יש אנשים שיגיעו אליכם ויגדירו מטרה שאתם תגידו להם שהיא לא ריאלית? שעדיף להם לרדת מזה? או שהמסר הניו-אייג’י של “כל דבר שנרצה מספיק ונתכוונן אליו נוכל להשיג” קיים גם אצלכם? יש מקרים שתגידו למישהו “תראה, זאת מטרה יפה אבל לא ישימה?”
וינשטיין-זהר: “קודם כל, החשיבות של כל מטרה או הישג היא בעיני האדם עצמו. הבן שלי, סטודנט, התחיל להנביט את הגלעינים של האבוקדו. אז עכשיו יש לו תחביב, שהוא נהנה להתעסק איתו וגם לראות את התוצאות של זה, וכל אבוקדו שגדל מרגיש לו כמו הישג. הישג יכול להיות מדליית זהב באולימפיאדה או לטפס על האוורסט, והוא יכול להיות גם לגדל עציצים. לכתוב ספר, לפתוח עסק, לרדת במשקל – כל אחד וההישג שלו”.
לוגסי: “אם מישהו שלא רץ דקה בחייו בא אליי ואומר שתוך שנה הוא רוצה לעשות את ‘איש הברזל’, אני לא אגיד לו ‘לא יקרה’. אני אגיד לו ‘אתה תעשה, אבל לא בעוד שנה מהיום'”.
אם מישהו מציג משהו באמת לא ריאלי, נניח שהוא רוצה לקנות דירה בתל אביב ואין לו כסף, או מישהי רוצה להיות אמא בגיל 52, האם יש שלב שתגידו לאנשים כאלה “תבחרו מטרה אחרת”?
וינשטיין-זהר: “אנחנו לא נגיד כזה דבר אף פעם. זה יגיע מתוך התהליך, דרך המודל שלנו. המודל לבד יוצר את הבירור הזה. בוא נלך על הממד הראשון, של היציאה לדרך. יש שלושה חוקים שמגיעים בסדר: חוק הפוקוס, חוק הידיים על ההגה וחוק הבמאי, מפיק ותסריטאי.
“נניח שהגדרנו מטרה – רוצה להיות אמא בגיל 52 – זה הפוקוס. אנחנו עדיין לא ניגע בזה. ידיים על ההגה – נברר מה בשליטתי ומה לא בשליטתי. לא בשליטתי איכות הביציות, הגיל, סיכויי הקליטה – בשלב הזה, דרך המודל שלנו, הולכות ומתקבלות התשובות.
“עוברים לחוק הבמאי. זה מתחיל מהתסריטאי – אנחנו מתסרטים את הדרך למטרה. מובילים אנשים לפתח בדמיון שלהם את התסריט הרצוי. יש לזה משמעות מאוד גדולה. ברגע שהיא מתחילה לעבור את התהליך בצורה מסודרת, אני לא צריכה להגיד לה ‘את לא תהיי אמא בגיל 52’, כי היא לא תקשיב לי. יש מספיק אנשים שאמרו לה את זה מסביב.
(צילום: יאיר שגיא)
“יכול להיות שבתוך התהליך היא תבין את המשמעות של להיות אמא בגיל כזה, והיא תגלה דרכים אחרות להיות אמא. בראש שלה היה אמא מסוג אחד, להיכנס להיריון וללדת. אבל אם הרצון הוא אימהות, יכול להיות שהיא תמצא עוד דרכים להגיע לכך. וכל זה יגיע דרך שימוש במודל שלנו, בלי שנגיד את זה מראש”.
זה קצת נוגד את אווירת הניו-אייג’, שמקדמת מושגים כמו התבוננות, דיוק וקבלה עצמית. כשאני שומעת את המושג “פסיכולוגיה הישגית”, אני חושבת על משהו מאוד דוחף, אפילו קצת מלחיץ.
וינשטיין-זהר: “אנחנו דוחפים להשיג, אבל לא בנימה הזאת. הנימה הזאת הרודפנית היא לא חלק מתפיסת הפסיכולוגיה ההישגית. אצלנו הדרך מאוד חשובה”.
לוגסי: “אחד מהיתרונות של הפסיכולוגיה ההישגית הוא שכל הישג שלנו הוא בהלימה לסביבה שלנו, עד כמה שניתן הוליסטי. כי אם ההישג שאתה מעוניין בו פוגע בך או בסביבה שלך, זה יהיה יותר בעייתי. כשאנחנו מסתכלים על הישג, המודל שלנו לוקח בחשבון את הכול, בעיקר את הדרך. דבר אחד אנחנו מבטיחים לכל מי שילך איתנו את הדרך: הוא הולך לעבוד קשה. את יכולה לכתוב את זה באותיות מודגשות. הוא יעבוד קשה – והוא יגיע. הוא ישיג”.
״פסיכולוגיה הישגית אינה מומחיות מוכרת״
האם גם אתם נעים בחוסר נוחות בכיסא בכל פעם שהשיטה של לוגסי ו-וינשטיין זהר מכונה “פסיכולוגיה”? פנינו לד”ר יונת בורנשטיין-בר יוסף, יושבת ראש ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, כדי לבדוק את הסוגיה. לדבריה, “לפי חוק הפסיכולוגיה, מדובר במצג שווא. כמו שמי שאינו רופא לא יכול להציג את מרכולתו כרפואה, אותו הדבר בתחום הפסיכולוגיה. אסור לאדם להציג את עצמו כבעל מומחיות מוכרת, בטח ובטח שלא מומחיות שאינה מוכרת. ופסיכולוגיה הישגית איננה מומחיות מוכרת”.
כשמייסדי השיטה נשאלים על כך, הם לא מתרגשים. “שאלה מצוינת”, הם אומרים בציניות, לצד חיוך רחב. לדברי וינשטיין-זהר, “אנחנו לא פסיכולוגים, וחשוב להגיד זאת. אני מאמנת NLP, והתארים של חי הם בתחום התקשורת והניסיון שלו הוא צבאי. אבל בכל זאת נכנסנו לשדה השגת המטרות. בשדה הזה יש מאמנים וקואוצ’רים ופסיכולוגים ומנטורים מתחומים שונים”.
ובכל זאת, אתם מכנים את השיטה שלכם “פסיכולוגיה”. “כי זאת תורת הנפש – פסיכו-לוגיה של הישגים. הפסיכולוגיה ההישגית משתמשת בידע פרקטי, יומיומי, מדיסציפלינות פסיכולוגיות מגוונות כדי לגשר בין המושגים התיאורטיים לבין יישומם בחיים עצמם. גם כלא-פסיכולוגים אנחנו יכולים להגדיר את התחום, כי אף אחד לא הגדיר אותו קודם לכן”.
(צילום: shutterstock)
לוגסי: “אנחנו לא מתיימרים להיות פסיכולוגים. יש לי קליניקה, ואני משלב אימון מנטלי יחד עם אימון פיזי, שאליהם באים מנוער עד מבוגרים. אנחנו מאוד מאמינים כתפיסה שתנועה, יחד עם ה-mind, מביאה לשינויים ולהצלחות ולתוצאות מוכחות, גם אצל אנשים שאמרו ‘אני בחיים לא אעשה את זה'”.
וינשטיין-זהר היא בעלת תארים שניים במנהל עסקים ובבריאות הציבור, עם התמחות בניהול מצבי חירום ואסון. הדוקטורט שלה עסק בחקר הטיפול בפוסט-טראומה בכלי ה־NLP. היא מרצה, מנחת קבוצות ובעלת קליניקה להנחיה ב־NLP ודמיון מודרך, שם היא מכשירה אנשי מקצוע בתחום. החיבור ללוגסי הוליד גם ספר חדש, שכותרתו “It’s time to WAKE-AP” (הוצאת צמרת, השגיאה במקור, משלבת את הביטוי המוכר עם ראשי התיבות של השיטה). יחד, הם משוכנעים שיצליחו לגרום לכם לקום סוף-סוף מהספה ולהשיג את מה שאתם חולמים עליו.
מה יש לכם להגיד לאנשים שאינם הישגיים, שלא רוצים להתאמץ כל כך, שמתאים להם לחיות חיים שקטים? לוגסי: “יכול לבוא מישהו ולהגיד לי, תן לי לקום בבוקר, ללכת לעבוד ולחזור, להיות עם המשפחה, מה שיש יש ומה שאין אין. ואני אומר על זה – גם זה הישג שהוא רוצה לעצמו. הוא רוצה לחיות את חייו בשקט ובשלווה. זה משהו שצריך לעשות דברים כדי להגיע אליו. בסוף, כל אחד רוצה שחייו ייראו כמו שהוא חלם עליהם”.
לינק לכתבה באתר Ynet : לחצו כאן
